לילדים - אתר המידע להורים לילדים - אתר המידע להורים

כשסבה של גילי נפטר באופן מפתיע, הילדה בת הארבע "הפציצה" את הוריה האבלים בשאלות: "האם סבא שוכב או עומד באדמה? מה הוא לובש? וכדומה. אמה של גילי ציפתה לשאלות אבל הופתעה מהצורך של ילדתה להסברים מילוליים.

"הייתי בשוק. לא חשבתי בצורה הזאת. חשבתי רק באופן רגשי, רוחני, והיא (גילי) מדברת על קבורה ואדמה", אמה של גילי מספרת.
זה לא שגילי לא תתגעגע לסבא שלה, אלא שילדים מתמודדים עם כל דבר, אפילו מוות, במונחים מוחשיים ופשוטים.

להלן מספר טיפים שיעזרו לילדים להתמודד עם מוות ובו זמנית ילמדו אותם להעריך את החיים.

תשתלטו על הרגשות שלכם
רוב ההורים מחכים עד שהם מתעמתים עם המוות כדי להתחיל ולחשוב איך לעזור לילדיהם להתמודד. דווקא אז זה לא הזמן המתאים לכך, במיוחד אם ההורים עצמם מתמודדים עם האבדן.
מומלץ לקחת מספר רגעים עכשיו ולחשוב על האמונות והחוויות האישיות בקשר למוות. אז תוכלו להסביר לילדיכם מה הרגשתם כשהחתול שלכם מת או כשסבא שלכם מת. זה יתן להם את ההרגשה שמוות ואבדן הם אוניברסאליים - דבר שהוא נכון.

למדו את ילדיכם על מעגל החיים
קיימות אינסוף הזדמנויות לדבר על המוות כחלק מהחיים, אבל רוב ההורים מתעלמים מהזדמנויות אלו, מנסים להגן על ילדיהם מחוסר נעימות. מומחים אומרים לנצל את ההזדמנויות האלו במקום. פרחי הורד הנובלים בגינה יכולים ללמד שיעור על החיים והמוות, כמו גם העונות המתחלפות או מוות של חיית מחמד. בקרו קרובים מבוגרים או חברים והראו לילדים שזקנה, גם אם לא תמיד נעימה, היא טבעית. אם נותנים לילדים את המסר כי זה בסדר לדבר על המוות, הם ירגישו חופשי לשאול שאלות ויתמודדו טוב יותר כשיתעמתו עם מוות של מישהו אהוב. ילדים ניצבים מול המוות באופן טבעי אם המבוגרים סביבם מאפשרים זאת.

תשתפו את ילדיכם באבל שלכם
אדם קרוב כגון סבא, חבר קרוב, או אפילו בן זוגכם מת. האינסטינקט של ההורים הוא לגונן על ילדיהם מהכאב שהם חשים. אל תעשו זאת או שילדיכם יהיו חייבים להתמודד עם זה אחר-כך. יהודית בת 29 איבדה את אביה בגיל 5. "אף אחד מבני משפחתי לא דיבר איתי על מותו. הם רק אמרו, 'הוא הלך', וכמובן רציתי לדעת מתי הוא חוזר. אני עדיין שואלת את אותה שאלה היום והיא ממשיכה להשפיע על חיי". יהודית קיוותה שמשפחתה תשתף אותה באבל. "אני יודעת שהם רצו לגונן עלי. זה לא עבד לטווח הרחוק".

זה לא קל לתת לילדיכם לראות אתכם באבל, אך להסתיר מהם או להסיעם הלוך ושוב בין הדודות לא רק יגרום להם להרגיש מנותקים מכם, אלא גם ישלח מסר שזה לא בסדר לבכות או להרגיש עצב כשמישהו מת. זה בדיוק ההיפך ממה שילדיכם זקוקים לדעת. מה שתרצו לעשות זה לתת לילדיכם תקווה שהכאב עובר, תפקידכם לתת להם לדעת שכאב הוא חלק מהחיים ושהוא אכן חולף.

היו כנים
לרוב קשה לענות על שאלות הילדים על מוות . הדבר הטוב ביותר שניתן לעשות הוא להיות ישירים וכנים כל הזמן, ולתת רק את המידע שילדכם מבקש לדעת. אם ילדכם רוצה לדעת על קבורה ואדמה, כמו שגילי רצתה לדעת, דברו על כך. אם הוא רוצה לדעת אם הוא עומד למות, תשובתכם יכולה להיות כנה אך עדינה "זה יקרה בעוד הרבה הרבה זמן מהיום".

אחת הדאגות הגדולות שיש לילדים היא ביטחונם האישי. הם רוצים לדעת אם אמא ואבא יהיו איתם תמיד. תנו להם לדעת כי אמא ואבא יהיו בסביבה למשך זמן רב, אבל אם משהו יקרה, תמיד יהיה מי שידאג להם.

הימנעו מקלישאות כגון "סבתא הלכה" או "סבא הלך לישון". אלו רק יצרו עוד שאלות ויגרמו לעוד פחד מאשר משפט פשוט כגון "סבא מת". ואל תשכחו, אם ילדכם מבלבל אתכם אתם תמיד יכולים להגיד שאין לכם תשובה לכך.

היו רוחניים
הדת מלמדת את המשמעות של חיים ומוות, מספקת הסברים ומציעה נחמה. גם אם אינכם דתיים אתם יכולים ללמד את הילדים שיש משמעות נעלה יותר לחיים. אנחנו יכולים להמשיך את הדברים הטובים שעשה אדם שמת. אנחנו יכולים להקדיש מעשים טובים משלנו לזכרו. הורים יכולים ללמד את ילדיהם שיש סיבה לכל דבר אפילו למוות. כאשר הילדים רואים עצמם כחלק קטן אך חשוב מהכלל, זה עוזר להם להישאר מלאי תקווה. רוחניות עוזרת במובן שכך הדברים אמורים להיות וזה נותן תקווה שזה לא נגמר כשזה נגמר.

שמרו את הזיכרונות
במקום לאסור דיבורים על אדם אהוב שמת או להימנע מלהזכיר זמנים מהנים שהיו לכם יחד, עשו מאמץ מיוחד לשמר את הזיכרונות האלו. עשו אלבום תמונות מיוחד של הילד עם סבא והסתכלו בו בתדירות, צאו לאכול במסעדה שהייתה אהובה על סבתא ונסו לגלות מה היא הייתה מזמינה. גילי הייתה רק בת ארבע כשסבה נפטר אך כיום בגיל שמונה היא חושבת עליו בכל פעם שהיא נהנית מהממתק שהיה אהוב עליו.

כל עוד אנו מדברים על האדם, צוחקים או בוכים עליו, אז אותו אדם חי מבחינתנו. במקום רק להגיד את זה לילדים אנחנו צריכים להראות להם על ידי יישום.

עוד מידע
החוויה הראשונה עם המוות היא בד"כ כשחיית מחמד מתה. תנצלו את השיעור הזה למשהו חיובי ובעל ערך. אם זה אפשרי תגידו שלום לחיית המחמד. תקיימו טקס מתאים עם ילדכם. תקברו את חיית המחמד. תתפללו עליה במידת האפשר. תשוחחו על המוות ואמונתכם בקשר לכך. התאבלו ביחד. עשו אלבום של תמונות אהובות של החיה. דברו עליה לעיתים קרובות באהבה. צעדים קטנים אלו יתנו לילדכם בסיס מוצק שיעזור לו בזמן שאדם אהוב יאבד לו.

האם צריך לקחת ילדים ללוויות?
באופן כללי מומחים אומרים שכן. עדיף גם לתינוק להיות עם משפחתו בזמן אבל מאשר להיות מורחק. אם הנפטר הוא הורה מוכרחים לשתף את הילד בכל טקסי האשכבה. קחו את הזמן להכין את הילד למה שיקרה בלוויה. ("הדודה תבכה הרבה ורציתי שתדע זאת כדי שלא תפחד"). אם אתם חושבים שהאבל שלכם ימנע מכם לעזור לילדכם בזמן קשה זה, תמנו קרוב אחר או חבר לקחת את מקומכם. אם ילדכם לא רוצה ללכת ללוויה אל תכריחו אותו. דברו על זה, תתייחסו לחששות שלו אבל אל תאלצו אותו.

וזיכרו, חיים ומוות הם שני חלקים של שלם אחד, בלתי נפרדים ובלתי נמנעים, לעיתים עלינו לקבל את המוות על מנת לדעת לחיות את החיים, וחשוב להעביר זאת לילדינו.